היום בישיבה עם אם צעירה שחכתה לתינוקה שלה בעוד שלושה שבועות. היא ישבה מולי עם עיניים מלאות דמעות, אבל לא משמחה. "אני פשוט מפחדת" היא אמרה, "מפחדת שלא אוכל להיות אמא טובה, מפחדת מהלידה, מפחדת מהכל". והנה, הדבר שהבנתי מעבודתי כפסיכולוגית ילדים במשך שנים רבות - פחדים אלה הם לא רק תופעה שולית. הם אמיתיים, הם תקפים, והם משפיעים על איכות חיינו בתקופה שאמורה להיות אחת הטובות ביותר.
למה אנחנו פוחדות?
בואו נדבר בפתיחות - פחדים לפני הלידה זה לא משהו שצריך להתלבש לעמו בביישנות. זה כמעט כלי universal. אני מספרת זאת גם לאבות המשוכנעים שחוויות אלה קשורות רק לנשים. לא. כל הורה חדש עומד מול אי-ודאות גדולה.
החוקר קוואליטטיבי בנו אומר שפחדים אלה מקורם במקום חכם למעשה - בין אם אנחנו מודעים או לא. אנחנו עוברים מ"אני אחראית על עצמי" ל"אני אחראית על חייו של אדם אחר". זה תזוזה קוסמית. יש פחדים מעשיים (מה אם אני לא זוכרת איך משנים חיתול?), פחדים רגשיים (מה אם הוא לא יחוש שאני אוהבת אותו?), ופחדים פיזיים (האם הלידה תהיה כואבת?). וכל אלה חוקיים לחלוטין.
הדברים שכדאי לדעת עכשיו
ראשית, בואו נדבר על הלידה עצמה. הרבה מהפחד הוא מהלא-ידוע. כשאתה יודע מה לצפות, זה הופך להיות פחות מפחיד. מומלץ מאוד להשתתף בשיעורי הכנה ללידה שמסודרים בקליניקות ובבתי חולים. לא רק שתשמעו מה בעצם קורה לגוף שלכם, אלא תפגשו גם נשים אחרות שמרגישות בדיוק כמוכם. שם מתחילה ההקלה - כשמרגישים שאתה לא לבד בזה.
שנית, בנוגע להיותה אם - זה גם נכון שאפילו אם לא תעשי הכל נכון, התינוק שלך עדיין יהיה בסדר. זו אולי הטעות הגדולה ביותר שאני רואה: אמהות המפחדות שכל דבר שהן עושות יהיה "לא מספיק". האמת היא שהילדים אתם צריכים דברים בסיסיים - אכל, שינה, חום ותכשיר של תשומת לב. זה די פשוט, למרות שנשמע מסובך.
שלישית - וזה חשוב מאוד - הפחדים אלה לא חייבים להיעלם לחלוטין. הם עשויים להיות עם כם גם אחרי הלידה. וזה בסדר. ההבדל הוא בין פחד שהוא "משתנה" - שמסייע לנו להיות ערניים וזהירים - לבין פחד שהוא "מקפיא" - שמונע מנו לחיות את חיינו. אנחנו רוצים את הראשון, לא את השני.
טיפ מעשי שעובד באמת
אם אני יכולה לתת לכם משהו אחד שתוכלו לעשות היום - עשו רשימת "החרדות שלי". פשוט רשמו את כל הדברים שמפחידים אתכם. הלידה? רשמו. אחריות? רשמו. דאגה שתפסידו את הקריירה שלכם? רשמו את זה גם. לא תשמרו אותם בתוך הראש שלכם כדי שיתרבו שם.
אחרי שרשמתם, חלקו את הרשימה לשתי קטגוריות: דברים שאתם יכולים לשלוט בהם, ודברים שאתם לא יכולים. עבור הדברים בקטגוריה הראשונה - תעשו משהו בקשר אליהם. למדו משהו. תדברו עם מישהו. עבור הדברים בקטגוריה השנייה - שחררו אותם. זו עבודה בתוהו של "הקבלה", וזה הרבה יותר קל מאשר שנות פחד שמונע מנו לחיות.
בנוגע לתמיכה וקהילה
דבר אחד שיצא מהקורונה בתקווה הוא שאנחנו הרבה יותר פתוחים לדבר על פחדים. זה טוב. כי הסוד האמיתי הוא שאתם לא היחידות. כל אם שתראו בעיניים תוכלו להגיד לה "אני מפחדת" וכמעט בוודאות היא תגיד לכם "אני גם". זה קשר עמוק שנוצר בין הורים חדשים.
אם אתם בתל-אביב או בעיר אחרת בישראל, חפשו קבוצות של הורים חדשים. כן, זה אמא שיושבות עם תינוקות, אבל זה גם מרחב שבו אפשר להיות כנים לגמרי על מה שקורה בפנים שלנו. חוגים לילדים וקבוצות הורים מתחילים להתארגן כבר מהרבעון הראשון, וזה מקום נהדר לעקור פחדים בחברה של אחרות שחוות את אותו הדבר.
כשזה יותר מסתם פחד
צריך להיות ברורים גם על משהו - יש הבדל בין פחדים נורמליים לבין דיכאון וחרדה קליניים. אם אתם מרגישות שהפחדים שלכם שולטים לגמרי בכם, שאתם לא יכולות ישון גם כשהתינוק ישן, או שיש כאן חושך שמה שאתם לא יכולות לנשום - בואו נדבר עם מישהו. עם רופא, עם קלינאי, עם מישהו שיודע. זה לא חולשה. זה חכמה.
זה כמו שאת פשוט בדקת את גרף הצמיחה כדי לוודא שהתינוק שלך בעקבות כלכלה - אתה יכולה גם לבדוק את הנפשיות שלך. חשוב בדיוק כמו זה.
מילת סיום
כשחזרתי אל האם הצעירה בסוף הישיבה, היא התחילה להבין משהו חשוב: הפחדים שלה לא אומרים שהיא עומדת להיות אם רעה. בעצם, הם אומרים שהיא נוהגת לדאוג. וזה בדיוק הסוג של האמא שתרצה הילדה שלה.
אתם עומדות על סף של משהו מדהים וקשה ויפה וזריז וכואב - בו זמנית. את זה שקרויים לידה, אבל גם הידיעה שאתם הולכות לההפוך. זה בסדר להיות מפחדות. זה בסדר להיות גם שמחות. זה בסדר להיות שתיהן בו זמנית. וזה בסדר לבקש עזרה כשאתם צריכות אותה.
אם אתם רוצים לדבר על הפחדים שלכם, או להבין יותר על מה שקורה גם אחרי הלידה - אני כאן. וגם הרבה מאוד אחרות. אתן לא לבדן בזה.