הרגע שכולם מחכים לו
זה היה בוקר רגיל של יום שלישי. שירה, בת שלוש וחצי, התיישבה ליד הטלוויזיה עם הפי שלה כרגיל. אבל לפתע, הרגשתי משהו שונה. הילדה שלי הייתה גדולה. לא רק מבחינה גובה — היו שם משהו במבט שלה, בדרך שהיא משחקת, בשאלות שהיא שואלת. הבנתי שהגוף שלה הוא מצב של שינוי עמוק, שהדמעות היו קרובות מדי, והמצב הרוחני שלה היה תלתלי וקצת משונה. שאלתי את עצמי: זה הזמן להתחיל צירים?
אני רואה אותן שנות בעבודתי עם משפחות, התמיהה הזו בעיניים של הורים. וזה בסדר להיות לא בטוחים. צירים זה לא רק שינוי ביולוגי — זה מסע שלם של ההתאמה הגופנית, הרגשית וההתנהגותית.
סימנים שלא ניתן להתעלם מהם
כשמדברים על צירים, חשוב לדעת שאין דקה אחת שבה