המרכז לבריאות הנפש שלוותה

ם רב, שמי שלי שניידרמן. הגעתי לבית החולים לב־השרון (דלוותא) בתאריך המדובר, בסביבות השעה 23:59–00:00, והיחס שקיבלתי היה מזעזע ובלתי מתקבל על הדעת. ללא כל סמכות חוקית או החלטה רפואית מוצדקת, מאבטח מנע ממני לעזוב את המקום. הסברתי לו בבירור כי אין לי צו אשפוז כפוי, כי אני בגירה, וכי הגעתי לבית החולים מרצוני החופשי – ולכן יש לי זכות מלאה לעזוב בכל עת. למרות זאת, לאחר פגישה קצרה עם פסיכיאטרית, הוחלט להשאיר אותי במקום, ככל הנראה משום שדיברתי אליה בצורה אסרטיבית. ידוע לי היטב כי אין אפשרות חוקית לאשפז או לעכב אדם שאינו פסיכוטי ואינו מהווה סכנה לעצמו או לאחרים. לאחר שניתנו לי תרופות ללא הסכמתי, הופעלה כלפיי אלימות קשה. מאבטחים התנפלו עליי בכוח, ואחד מהם – גבר גדול ממדים – ניסה להצמיד את גופו אליי בצורה משפילה. הפסיכיאטרית צעקה עליי ועודדה את הצוות להמשיך ולהפעיל כלפיי כוח. בהמשך נקשרתי למיטה באמצעות אזיקי מתכת, הופשטתי מהמותניים ומטה, והוזרקו לי חומרי הרגעה חזקים. במהלך כל האירוע הייתי לבדי לחלוטין. הטלפון הנייד שלי נלקח ממני, ולמרות ניסיונות חוזרים ונשנים לא הצלחתי לגשת אליו או לתעד את המתרחש. מדובר בשיא של התעללות חמורה ובהפרה בוטה של זכויות אדם. בברכה, שלי שניידרמן

אני עכשיו מאושפזת שם, מקום מחריד לא להגיע לשם, יש פה מים קרים במקלחת ואוכל מגעיל. צוות מגעיל וחסר סבלנות שבא רק בשביל הכסף ולא בשביל לטפל בילדים מתןמדדי נפש, 100 אחוז אנשים בלי עניין לעזור, דוחפים תרופות ונועלים במחלקה. תצילו את עצמכם

מחלקה מזעזעת סובלת פה כל רגע ורגע אני במחלקה א בתנאים פתוחים אבל הצוות מתייחס מזעזע אני מכבדת אותם כל הזמן הם לא מפסיקים לצעוק עליי תרמתי בגדים מהלב שלי וביקשתי בחזרה בגד אחד פשוט לא נתנו לי. באמת שאני עושה הכול מהלב שלי בכיף הבגדים בבקשה זה לא העניין היחס והשירות הצוות פה מתייחס בצורה מזעזעת אבל גם יש רגעים שהם מתחשבים תלוי מי במשמרת

בושה של מקום להתרחק אם אתם רוצים עזרה מקצועית ותומכת יחס משפיל ומחפיר לא אכפת להם מהמטופלים לי אישית הם גרמו לעוגמת נפש והדרדרות חמורה במצבי הנפשי

רוצה לשתף בהרגשה שלי מהמקום הנוראי הזה יותר נכון מהאנשים הנוראים ש"מטפלים" שם בתור אחד שמתנדב באופן ישיר ופעיל למען מתמודדי הנפש בשלוותא מארגן תרומות ביגוד חלות שבת מאפים למחלוקות שונות בבית החולים בפרט הציין שלאחרונה היה לי יומהולדת ותרמתי מכיסי הפרטי למחלקת נוער שלל חטיפים פירות גלידות וכו.. בסכ אלף שקלים!!!! ובעבר הלא רחוק הכנתי בידי למעלה מ60 מגשי פיצה גם למחלקת הנוער ולצוות העובדים בחיים לא מסרתי את שמי בחיים לא בקשתי את המילה תודה אלה רק קבלת המצווה מכם ... הוסיף וציין שאני בעצמי מתמודד נפש שעובר תקופה לא טובה בלשון המעטה הגעתי לקבל טיפול ואשפוז מרצון הגעתי ביוזמתי האישית הפסיכיאטרית שנתנה לי מענה ראשוני הייתה לא פחות ממלאך עבורי ואז ואז התחיל הגיהינום נתחיל בזה שנאלצתי להזמין ניידת למחלקה כבר ביום הראשון בתוך חששה אמיתית מאיש צוותת שהתנהג אליי באגרסיביות ובחוסר כבוד מוחלט נמשיך בזה שלאחר המקרה אף אחד מגורמי המחלקה הבכירים לא ניגש לברר את אשר קרה ואסיים לקינוח שבנוסף. לכל זה איימו עלי באישפוז בכפיה ( לא קשור למקרה) בתנאים סגורים ללא שום עדות לתוקפנות מצידיי כלפייצכל אדם בבית החולים נתראה בבית משפט... אם יש עורך דין שקורה את זה ורוצה לקחת את התיק אני מתחייב שמעבר לשכרו את אתרום את חלקי לעמותת ערן