מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים

מאכזב, מרגיז ומכעיס ברמת על-חלל! באנו במיוחד לתערוכת החלל. כל המתחם היה צפוף, ילדים עומדים מלא זמן בתור לכל מיצג ומעבר לכך, לא הצלחנו להכנס לאף סדנא כי התורים היו ארוכים. המוזיאון היה צריך לחלק את כל ההמגיעים לפי שעות כמו שהיה בקורונה ולאפשר הרשמה מראש לסדנה אחת או לקיים את כל הסדנאות ברצף כך שכולם יוכלו ליהנות. חבל על כל אגורה ששלמנו ועל הדרך הארוכה שעשינו.

קפוא בחוץ, ויותר כיף להתחמם בפנים. מומלץ לקחת בחשבון לבלות במוזיאון יום מלא, בילוי משפחתי כיפי ומתאים לכל הגילאים, בעיקר לילדים מעל גיל חמש אכן מקבלים את חלקתם ונהנים משלל פעילויות מרתקות ממש. יש מופעים שניתן להזמין ולשלם עבורם מראש, היינו במופע בועות עם רומי, זה היה מטורף, מושך עין של המבוגרים והקטנטים. ועוד מופע נוסף בחינם שנקרא פנסי חושך! המדריכה בשם חנין היתה נחמדה מאוד, העסיקה את התלמידים והדריכה אותם בדרכה היצירתית. אותי כמורה היא משכה את תשומת לבי. המדריכים נמצאים שם ומסתובבים לאורך כל זמן המסלול, עוזרים ולא משאירים מקום לשאלות.

הביקור במוזיאון המדע בירושלים היה אחת החוויות המאכזבות ביותר שעברנו בתקופה האחרונה. הגענו עם ציפיות גבוהות למוסד תרבותי וחינוכי מוביל, אך בפועל נתקלנו במקום שמרגיש תקוע עמוק בעבר, סובל מתחזוקה לקויה ואינו מצדיק בשום צורה את מחירי הכניסה המופקעים. ​תחזוקה ומוצגים: התחושה הכללית היא של הזנחה. חלק ניכר מהמוצגים האינטראקטיביים פשוט לא עובדים או שבורים למחצה. אין דבר מתסכל יותר לילד מאשר לרוץ למיצג, ללחוץ על כפתור ולגלות ששום דבר לא קורה. גם התצוגות שכן עובדות מרגישות מיושנות, דהויות ועייפות (כמו תצוגת האשליות/הפרצופים שצירפתי בתמונות, שנראית סטטית ולא מזמינה). המקום זקוק בדחיפות לשיפוץ ולרענון התכנים. ​נגישות (או היעדרה): זו נקודה כואבת במיוחד. המוזיאון ממתג את עצמו כמשפחתי, אך הנגישות בו לוקה בחסר בצורה קיצונית. כפי שניתן לראות בתמונות שצירפתי, המעברים החיצוניים והחיבורים בין המפלסים השונים מלאים במדרגות עץ ארוכות ומסורבלות. ההתניידות עם עגלת תינוק (ולא רוצה לחשוב מה עובר על אדם בכיסא גלגלים) היא סיוט לוגיסטי. אמנם קיימת מעלית, אך היא לא מכסה את כל האזורים בצורה נוחה, ולעיתים קרובות מצאנו את עצמנו נאלצים להרים את העגלה בידיים כדי לעבור ממקום למקום. ​עומס ותשתיות בשבת: הביקור בשבת היה טעות אסטרטגית. המקום היה עמוס בצורה בלתי נסבלת. הצפיפות, הרעש והדוחק הפכו את החוויה למעיקה במקום למהנה. התשתיות במקום פשוט לא ערוכות לכמות כזו של מבקרים – וזה בולט במיוחד במחסור החמור בשירותים. לא הגיוני שבמקום המארח מאות משפחות וילדים, יש מספר כה מצומצם של תאי שירותים, מה שגורר תורים ארוכים ומיותרים שפוגעים עוד יותר בחוויה. ​לסיכום: המחיר הגבוה הנגבה בכניסה אינו הולם את התמורה הדלה. במקום לקבל חוויה מדעית מעשירה וחדשנית, מקבלים מתקן מיושן, צפוף ולא נגיש. אני ממליץ בחום לשקול מחדש את ההגעה, לפחות עד שהנהלת המקום תטפל בבעיות התחזוקה והנגישות הבוערות.

כאוס. מתגאים ביום שיא של החלל. הפלנטריום הוא האטרקציה המרכזית. לצוות אין מושג מה לעשות ואיך לחלק את הכניסות לתערוכה. האחראית אומרת ב 10:50 לחזור ל ערוכה של 11:30. ב 11:00 טוענת שהתערוכה מלאות והיא לא יודעצ מה לעשות. הצוות מחליט לחלק מדבקות לצבעים לכל שעת סיור. אומרים לאנשים לעמוד בתור כדי שיחלקו 30 מדבקות לכל סיור לפי צבע. אחרי 30 מדבקות והמתנה מרובה, מודיעים לנו שאנחנו עומדים פה סתם. חילקו לסיור של 12:30 וחא מחלקים לשני הסיורים הנוספים. למה? ככה. אין להם מושג מה עושים. זלזול מוחלט באנשים. בושה. מנסים להבין מה לעשות. לאף אחד אין מושג. חוסר ארגון ותסכול אחד גדול

איך הגיוני שלמוזיאון בסדר גודל הזה אין חניון? החנינו במקומשהו וניסינו להיכנס דרך הכניסה הנגישה כי היינו עם עגלה וילד עם צרכים מיוחדים והשומרת לא רצתה לתת לנו להיכנס. הייתי צריכה לצעוק עליה כדי שתיתן לנו להיכנס. האופציה האחרת הייתה לעלות במדרון ענק בגשם. המוזיאון עצמו מלוכלך מאוד.