כללית - מרכז בריאות הנפש בארי - בני ברק

ברצוני לשתף את החוויות שלי מהטיפול יום הפסיכיאטרי בבארי. בטיפול הייתי כחודש ימים, כאשר המוטיבציה לטפל בעצמי, ובבעיות שלי גם היא גבוהה מאוד אך הטיפול היה מאכזב והאנשי המקצוע עוד יותר.. לאורך הדרך, במסגרות הקבוצתיות, מצאתי את עצמי במאבקי כוחות ובמלחמות צדק מול מנחות הקבוצה, כאשר לא פעם זכיתי להערות פוגעניות עוקצניות שמטרתן אינה ידועה לי וטוב שכך. הכל נעשה תמיד ברוח טובה כביכול כשבפנים בלב הרגשתי שאין אכפתיות או רצון אמיתי לעזור. כאשר אני אוזר אומץ ומשתף בדעותיי הכנות ציפיתי לתגובות אחרות, גם אם דעותיי שונות במעט משאר חברי הקבוצה/הסגל. זה היה מאכזב אך לא מפתיע כאשר נכנסתי לעובי הקורה והבנתי את הדברים... מה שכן מאוד אבל מאוד פגע בי: טיפול יום אמור להימשך כ3 חודשים, שלי נגדע לאחר חודש, והסיבה? היא נסיון אובדנות. במצב כזה נואש אני הייתי מצפה מהצוות לפחות לשאול להתעניין או לתת עצה וברכה נכונה, איך *לא להגיע למצב כזה שוב* אך ציפיות לחוד המעשים לחוד יום למחרת (היום) פסיכיאטרית הודיעה לי שאת הטיפול יום לא אמשיך "בגלל נהלים" ולטענת הצוות זה לטובתי. כי משך הטיפול הוא קצר (נמשך עד הצהריים המוקדמים) זו סיבה להוציא אותי, ללא טיפה של אמפתיה, ללא נסיון לשאול או לעזור 0 רצון לעזור לי כך הרגשתי מלכתחילה מה גם, איימו עליי אנשי הצוות שאם לא אקח את הכדור הפסיכיאטרי, אעוף מהטיפול. שוב איום, לדעתי, אני לא צריך להיכנע לסימפטומים, אני צריך להיאבק ולהבין את מהותם ועומקם של ולנסות לפתור את שורש הבעיה. אך זה יצר כעס גדול כלפיי שוב, אני בחור צעיר עם ראש על הכתפיים, והאמת שהפוטנציאל הוא גבוה אך זה לא תמך בי, זה אף פגע בי! והמבין יבין.. זה אמנם שיעור לחיים אך כשבן אדם משתחרר מהצבא שחווה קשיים נפשיים, מצפה ליותר הבנה ויותר אנושיות. מאכזב ונשארתי באוויר... *דבר נוסף* *וכך אמשיך כל יום* חשובה מאוד למטפלים ההגעה ליחידה, לגיטימי, ואפילו נותן תקווה כי זה מעיד על אכפתיות (אמור להעיד על אכפתיות) למה אמור? באחד הימים בהם החסרתי, בגלל קושי נפשי היה לי קשה לקום למסגרת, הפסיכיאטר התקשר לאמא שלי ואמר דברים בסגנון הזה: אם עמית לא יגיע עוד פעם אחת הוא עף. כך מהטיפול. בנוסף, הוא דאג לצרוח על אמא שלי שהיא תתן לו לסיים לדבר, ושהיא לא תפריע לו לדבר, ויש לו דברים להגיד, בטון לא נעים, אמא שלי בכתה ממנו, פיזית בכתה. מה גם השיחות שלי איתו היו מאוד קצרות, תמיד עשה לי טובה שאני אשב אצלו, וגם העיר לי הערות לא נעימות במסגרת הקשיים שאני מעלה. אני מתמודד עם הפרעת גוף דיסמורפית, לא קיבלתי יחס לנושא,פשוט מאוד הורגש שלמטפלים אין ידע בנושא, מרחו אותי בקבוצות בשיחות הפרטניות העיקר לרפרף ולחייך, זה כנראה מה שחשוב חוץ מלתעד את זה עם מצלמה אין לי דרך אחרת לתאר להמחיש עד כמה הדברים נכונים, לכן לפחות בכתב, זה נותן איזשהי זווית גם אם מעורפלת, אך הדברים נכונים.

גועל נפש של שירות מחכה מעל 9 חודשים לפגישה.לא הצלחתי להגיע התקשרתי להסביר קבעו לי תור לעוד שנה וחודשים אין להם לב אמפטיה ללקוחות שלהם רק כסף כסף עלק מרפאה לחכות שנה וחודשים לטיפול נפשי שבטח מביאים לך איזה פסיכאטר מעפן ואז פסיכולוג שרק עכשיו קנה את התעודה שלו. בקיצור אמן שלא יהיה לכם לקוחות ותסגרו

מרפאה שנותנים בה שירות טוב, מקצועי ומועיל לכל בן אדם שמגיע לשם. צוות הפסיכולוגים, פקידות הקבלה והפסיכיאטרים, יודעים לטפל כמו שצריך בכל אחד שמגיע למרפאה בשמחה רבה, באדיבות ובאכפתיות

המרפאה הכי גרועה שאי פעם נתקלתי בה

מרפאה מעולה, עם צוות איכפתי, מקצועי ומסור, שלעיתים נותן טיפול נפשי טוב יותר ומקיף יותר מאשר בטיפול נפשי פרטי. יש אפשרות להצטרף לקבוצות תמיכה של טיפול באומנויות וריפוי בעיסוק (מוגבלות בזמן) שבאופן אישי עזרו לי מאוד! ומי שנמצא בטיפול יום מקבל טיפול נפשי (מוגבל בזמן) ע"י פסיכולוג או פסיכולוגית (מתמחים). ובנוסף יש מטבחון וחדר אוכל עם ארוחת בוקר וארוחת צהריים חמה למי שבטיפול יום. החיסרון היחיד הוא זמן ההמתנה הארוך לקבלת טיפול ראשוני במרפאה והצורך בקבלת הפנייה מרופא המשפחה (אבל כך זה גם במקומות אחרים).