בוקר אחד, ראיתי את בני בן שלוש ושלוש עשרה חודשים יושב בפינת גן הילדים, מתבונן בילדים האחרים שמשחקים. הוא לא הצטרף אליהם. הוא פשוט ישב ושקל. התחתון של מכנסיו היה מלוכלך מחול, והוא היה מצמץ בעיניים כי השמש הזריחה ממול. באותו רגע, הבנתי שזה הגן של הילדים שלנו, ושם בדיוק קורה כל ההטמעה החברתית שלהם.
אתם יודעים, כשילדים מגיעים לגן בפעם הראשונה, הם לא באים עם מדריך הוראות לחברות. הם לא יודעים איך מתחלקים קוביות, למה אתה לא יכול לכרוך את הצעיף של התינוקת בצוואר, או איך בכלל מנהלים שיחה עם מישהו שלא אמא. זה תהליך שלם, ואני רוצה לדבר איתכם על זה בצורה מעמיקה וגם ישירה.
מה זה בעצם חברות בגיל הגן?
חברות בגיל הגן זה לא משהו שאנחנו משחקים בקביעות קבועות. זה יותר כמו ריקוד, בעצם. ילד קטן מנסה את הצעדים שלו בחברה - הוא למד להכיר ילדים אחרים, להבין שהם גם יש להם רגשות, רצונות וגבולות משלהם. בגיל הגן, החברות היא בעיקר תהליך של תפיסה זו:
- הכרה שאני לא היחיד בעולם
- הבנה בסיסית של תורו
- כושר להבחין בין חברים לבין אפילו משהו שדומה לחברות
- התחלת בניית יכולות תקשורתיות בסיסיות
אם אתם שמתם לב, התינוק שלנו בן שלוש שנים לא באמת "מבין" מה זאת חברות. הוא מתחיל רק להבין שיש אחרים. זה התחלה.
שלבי ההתפתחות החברתית
במשך שנות הגן, ילדיכם עוברים כמה שלבים די ברורים של התפתחות חברתית. זה לא קורה בן לילה, אבל אם תמשיכו להקשיב לאבות וגם לגננות, תראו דפוס:
גיל שלוש עד שלוש וחצי: הילד עדיין בעיקר משחק לעצמו, או "משחק במקביל" - מתי שהוא יושב ליד ילד אחר שמשחק בדבר דומה, אבל לא בעצם משתתף עם אותו ילד. הוא פשוט... שם. זה בסדר.
גיל שלוש וחצי עד ארבע: פה מתחילים לראות את הדברים המעניינים. הילד מתחיל להשתתף בפעילויות קטנות עם ילדים אחרים. הוא מבין שאפשר לשתף צעצועים (אפילו אם הוא לא אוהב את זה). הוא מתחיל לדבר עם גם ילדים אחרים, לא רק למבוגרים.
גיל ארבע עד חמש: זהו השלב בו ילדכם מתחיל להיות בן אדם חברתי סביר. הוא יכול לשחק משחקים קטנים עם חברים. הוא מתחיל להבין את הקונספט של "חברה" - אדם שאתה משחק איתו בעדיפות. זה כבר מרגיש כמו חברות אמיתית.
טיפ מעשי: תן למילה "לא" להיות חוקית
אחד הדברים שהלמדתי הקשה (כי כל הוריות זה קשה) הוא שילדים צריכים לדעת שהם יכולים להגיד "לא" בפעילויות חברתיות. כן, אתה רוצה שבנך יהיה חברתי, אבל אם הוא לא רוצה לעבור ליד הילדה הסגולה עם המסרגות היום, זה בסדר גמור.
הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות בתור הורה? תן לילדך שטח לשלוט על המעורבות החברתית שלו. זה לא אומר שהוא לא צריך לנסות דברים חדשים, אבל זה כן אומר שאתה מכבד את הגבולות שלו. זה בנוי מאמון.
הרגשות הם חלק גדול מהעניין
כשילדים מתפתחים חברתית, הם גם משתפרים בהבנה רגשית. הם לומדים שכאשר תינוק אחר בוכה, זה אומר משהו. הם לומדים שכאשר הם עושים משהו טוב, מישהו אחר מחייך. זה בנוי של תהליך של אמפתיה.
אבל זה לא בא אוטומטית. אתם צריכים לעזור לילדכם לדבר על רגשות. "ראיתי שדוד נראה עצוב כשלקחת את הקובייה שלו. איך אתה חושב שהוא הרגיש?" זה הסוג של דיאלוג שמכין אותו לחברות אמיתית.
מהו תפקיד הגן בכל הזה?
הגן הוא כמו מעבדה סוציאלית. הגננת שלכם היא מדענית שצופה בילדים ומנסה להבין מה הם צריכים. האם הם צריכים עזרה בתורות? האם הם צריכים עידוד להצטרף לפעילות? האם הם צריכים פשוט שעה נוספת לשחק לבד?
אחת הדברים הכי חשובים שיכולתי לעשות היה להאמין בגננת. כשהיא אמרה לי שבני צריך עוד זמן, אני האמנתי לה. כשהיא אמרה שהוא בחבורה טובה, הרגשתי הקלה. הגן אינו צריך להיות מקום תחרותי. זה צריך להיות מקום בטוח.
מה כשיש בעיות חברתיות?
בואו נהיה כנים - לא כל ילד מתפתח בקצב זהה, וזה בסדר גמור. יש ילדים שנדרש להם יותר זמן. יש ילדים שיש להם אנושיות טבעית פחות (וכן, זה דבר). יש ילדים עם חרדות חברתיות.
אם אתם מודאגים - וזה בהחלט מקום חוקי להיות מודאג - דברו עם הגננת והתייעצו עם מומחה. אני לא מדבר על תרופות ודברים כבדים. אני מדבר על פתיחת שיחה. יש שירותים לילדים ומשפחה שיכולים לתמוך בכם בדרך זו.
ההמשך של הסיפור
חודשים אחרי הסצנה הראשונה שלי בגן, ראיתי את אותו בן שלי משחק בשרשרת משחק חבורתי. הוא לא היה הנושא. הוא היה רק... שם, מאושר, משתתף. ואותו בן שלי מגיל שלוש? כשחזרנו הביתה, הוא ספר לי על "חברים שלי" בגן. בנויות באמת חברויות.
החברות בגיל הגן היא לא משהו שקורה בזריקה אחת. זה תהליך. זה מלא בתנודות, בדקות קשות, וגם בריגעים של "אהה, זה זה". התפקיד שלנו כהורים הוא להיות שם, להקשיב לגננות שלנו, ולהאמין בתהליך.
אני רוצה לשמוע את הסיפורים שלכם. כיצד בנות ובנים שלכם מתפתחים חברתית? מה הדברים שדעתם עליהם? אתם מוזמנים לשתף בתגובות - זו גם חברות, בדרך כלל!